מחקר חדש מראה כי הריקוד מועיל לבריאות

עכשיו זה מדעי, בריא לרקוד! על פי המחקר של אוניברסיטת אוקספורד

יום שלישי, 17.11.2015 רון שטיימן 0 תגובות

"אני לא יודע לרקוד" הוא תירוץ שנשמע לעיתים קרובות מדי על רחבות הריקודים ברחבי העולם. לרוב לא מדובר בחוסר יכולת, אלא התחמקות מבוססת על עצבנות וחרדה. עם זאת, בעוד חלק מהאנשים מצילים עצמם ממבוכה על רחבת הריקודים, הם גם מונעים מעצמם מגוון רחב של יתרונות חברתיים ובריאותיים, זאת על פי מחקר חדש מאוניברסיטת אוקספורד.

צוות חוקרים, בראשותה של החוקרת ברונווין טאר (Bronwyn Tarr), גילה שלריקוד בסינכרוניזציה (תאום) עם אחרים יש השפעות מפתיעות על הבריאות, המצב הגופני והנפשי ועל כמה אנחנו מרגישים קרובים לסובבים אותנו. אפילו הריקודים הפשוטים הדורשים אחיזת ידיים יכולים לספק פרצים של אנדורפינים, הורמונים המספקים לנו הרגשת הקלה ושחרור מכאב, העוזרים לנו להרגיש יותר מחוברים רגשית עם האחרים סביבנו. הממצאים שלהם מציעים תובנות על הסיבה שבני אדם התפתחו לריקודים מלכתחילה.

השאלה 'למה אנחנו רוקדים' הביאה למחקר של טאר, רקדנית בעצמה. "כמעט בכל תרבות יש עיסוק כלשהו בריקוד או בהתנהגות המבוססת על תנועה". אמרה טאר.

"זה נוטה להיות בקבוצות, עם ועבור אנשים אחרים, זה היבט חברתי שמסקרן אותי וזה אחת מההשערות העיקריות לגבי הקשר בין מוסיקה וההתפתחות של הכישרון שלנו."

מחקרים קודמים חשפו היבטים בהם מוסיקה סייעו לאבותינו ליצור קבוצות חברתיות אפקטיביות הקשורות לריקוד. המחקרים הראו כי תנועות מסונכרות ופיסיות מאוד, כמו חתירה, יכולות לעזור ולהעלות את רמות האנדורפין (חלק מקבוצה של חומרים כימיים המצוים באופן טבעי במוח, ומסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח) ולהביא אנשים להיות יחד. זאת הסיבה על פי מחקרים שריקוד גורם לנו להרגיש כל כך טוב.

"כל המחקרים האלה נעשו באמצעות תנועות שלא היית רואה ממש על רחבות הריקודים" אמרה טאר. "בנוסף, המחקרים הקודמים לא התמקדו בדברים שעלולים לחזק את הקשר. אז החלטנו לבצע מחקר ולבדוק את זה עם תנועות גוף מלאות ומוסיקה, משהו שנראה כמו ריקוד בפועל"

באופן מפתיע, אפילו הקבוצות בהן המאמץ היה נמוך יותר, הראו התלמידים סף כאב גבוה יותר ודיווחו על הרגשה קרובה יותר לשותפיהם לריקוד, זאת כאשר הם מבצעים את התנועות שלהם בסנכרון.

טאר פיצלה קבוצה של 264 ילדי בית ספר ברזילאי לארבע קבוצות. שתי קבוצות למדו וביצעו מהלכים מלאים של ריקוד באמצעות גל הגוף בעוד שתי הקבוצות האחרות ביצעו סדרה של תנועות ידיים בלבד. הקבוצות ביצעו זאת פעם עם ופעם ללא סינכרון.

באופן מפתיע, אפילו הקבוצות בהן המאמץ היה נמוך יותר, הראו התלמידים סף כאב גבוה יותר ודיווחו על הרגשה קרובה יותר לשותפיהם לריקוד, זאת כאשר הם מבצעים את התנועות שלהם בסנכרון. יחד עם זאת, עבור התלמידים במאמץ גבוה, בקבוצת הריקוד המסונכרת הייתה סובלנות כאב גבוהה בהרבה, סימן לכך שגופם היה מלא באף יותר אנדורפינים.

החוקרים מקווים כי ממצאי המחקר יובילו לכך שריקוד יהפוך שימושי לטיפול. לדוגמא, טיפול באוטיזם, שעל ידי ריקודים מסונכרנים יכולים לעזור לילדים ליצור קשרים עם אחרים. אנחנו רק נמשיך לאחל לכם להרגיש טוב ושנזכה לרקוד לנצח.