Solomun press kit

למה גם האנשים שאוהבים את סולומון משתגעים?

טור דעה: הדיג'יי מהמבורג, סולומון, משגע את המדינה. האם המוזיקה התמסחרה? למה כולם כועסים ברשתות החברתיות?

יום שלישי, 25.04.2017 רון שטיימן 1 תגובות

זאת השנה השניה ברציפות שסולומון מגיע לישראל לכבוד יום העצמאות. כן, גם בפעם הקודמת הכרטיסים לאירוע אזלו לפני ההופעה. אך נדמה שהפעם אין אחד שלא נחשף לשם סולומון, בטח אם הוא שוטט ברשת בימים האחרונים.

השיח ברשתות החברתיות ושיחות היום בסצנה המקומית מעלים תמונה קצת הזויה, בה, גם מעריצי היוצר המגיע מגרמניה קצת מוטרדים לקראת ההופעה. הבאזז סביב המסיבה התחיל כאשר אזלו הכרטיסים, כשבועיים לפני המופע. מה שהוביל לספסרות פומבית לכל עבר, הכוללת מצד אחד אנשים שנואשים לכרטיס במחיר שפוי ובצד השני מחזיקי כרטיסים שפתאום אינם רוצים בהם עוד – כל אחד משיקוליו, גם הנושא הכלכלי מצוי כאן.

solomun social media

תמונות מהרשת

בשעה שכמות האנשים ששאלו לקנות או למכור עלתה יתר על המידה, הפיד לא יכל להכיל את זה עוד, הרשתות החרברתיות החלו ללגלג, ציניות לכל עבר, משחק מילים מלווה בתמונות של דג סלמון וכל זאת תחת האשמה – רוב דורשי הכרטיסים למסיבת יום העצמאות אינם מכירים את הדיג'יי, את המוזיקה שלו או את הסצינה בכלל.

סולומון התמסחר? והמוזיקה שלו?

ההגדרה התמסחר, היא טריקית. כן, אי אפשר להתכחש לגודל הבמות, לעוצמת הלדים, לכמות האנשים, לכמות הסיבובים מסביב לעולם, הרזידנסי באיביזה. סולומון עשה התקדמות עצומה בשנים האחרונות וללא ספק נחשב לאחד האמנים המוכשרים והמעניינים ביותר שיש בעולם היום ויחד עם זה מגיע גם השלב בו נחשפים לקהל חדש, רחב יותר, כזה שלא הכיר את הז'אנר לפני.

לא, אי אפשר לקחת רק את הגודל כמדד יחיד. אמנם סולומון צריך לשעשע יותר אנשים שחלקם רואים אותו פעם ראשונה, אבל עבורי המדד הוא המוזיקה. האם הסט מצליח להעביר את הבליין מתחילת הערב ועד סופו כשהוא מרותק אך ורק למוזיקה, שהקטעים מסודרים נכון, שאין ירידות כבדות אחרי עליות חדות.

האמן נמדד על פי הסט, לא לפי מספר העוקבים, הגימיקים השונים או הצורך לטפטף להיטים בזה אחר זה כדי לקנות את אמון הקהל. את זה אי אפשר לקחת לסולומון. הסטים שלו ארוכים, מעניינים, מקפיצים ומביאים איתם תמיד צלילים אחרים. החוויות מהמסיבות איתו טובות, אז קצת קשה להאשים אותו על כך שהתפרסם, קצת כמו לכעוס על שחקן כדורגל שעבר למדי קבוצה גדולה.

האוס? טכנו? דיפ? מיינסטרים

בכל אירוע בסדר גודל של פסטיבל, יכללו המון אנשים שאינם מכירים את האמנים, גם לא את סגנון המוזיקה. במקרה הזה, מדובר מראש בדיג'יי שהגיע מלמטה, לכולם ברור כי אין מספיק קהל שמכיר או אוהב אותו כדי ללכת למסיבה הזאת, לכן מראש אין כאן הפתעה. גם בשנה הקודמת ובהפקות דומות קורים מקרים זהים – מגיע קהל שלא הכיר ואולי גם לא רוצה להכיר. פסטיבל זה אירוע בסדר גודל המוני, עם חוויה אחרת, שעולה לא מעט כסף והרבה אנשים רוצים לקחת בה חלק ולהבין על מה מדובר.

כל הכבוד למפיקים שמצליחים למלא את התכולה פעם אחר פעם, בסופו של יום מדובר באמנים גדולים אמנם, אך לא גדולים כמו כוכבי הפופ והרוק ששוטפים את המדינה ומביאים מספרים דומים. לכן, אם כבר "מיינסטרים" אז שיהיה עם מוזיקה טובה. במרבית הפסטיבלים בעולם מצויים אנשים שעבורם זאת הפעם הראשונה כך שלא מדובר מתופעה מקומית. עבור החדשים למוזיקה הזאת, מומלץ לכבד את הסובבים אותם ולשמור על האווירה והוייב ועבור אלה שאוהבים את המוזיקה הזאת כבר המון שנים, אנחנו צריכים למצוא פינה שקטה ולקבל את המצב בהבנה. ליהנות מכל רגע, להעריך את הסט של האמן, לרקוד בלי לבחון, כי אם הוא לא התמסחר – הוא בא לעבוד.